סיבתיות מצטברת

מבחן "הגורם שבלעדיו אין" אינו המבחן היחיד לקביעת קשר סיבתי עובדתי. הוא אינו מתאים במקרים שבהם יש לנו מספר גורמים שהיחס ביניהם הוא של סיבתיות מצטברת או של סיבתיות חלופית. במקומו עשויה לבוא דיותו (sufficiency) של האשם להביא לידי הנזק בתור גורם הכרחי במכלול גורמים עובדתיים. במקרה דנן, מבחן "הגורם שבלעדיו אין" ישים לגבי אותו חלק מן הנזק שניתווסף עקב האירוע הנפרד של התאונה, כשלפי מידת סבירות גבוהה, הנזק הכולל שנגרם למערער לא היה קורה, אלמלא מעשיו הרשלניים של המשיב 1, שהרי די בנטיית מאזן ההסתברויות לצד התובע לצורך הוכחת קשר סיבתי. מזיק, שהוסיף והחמיר נזק קיים, יחויב בפיצוי רק על חלק מהנזק הסופי שהוחמר ברשלנותו. פיצוי זה מותנה בכך שהניזוק עמד בנטל הוכחת היקף הנזק היחסי שנגרם ברשלנותו של המזיק. מקום שבשל רשלנות המזיק נמנעה מהניזוק האפשרות להוכיח, איזה חלק מהנזק הסופי היה קיים טרם האירוע הרשלני ואיזה חלק התגבש בעקבותיו, יעבור הנטל על המזיק להוכיח את חלקו בנזק הסופי, אם אמנם יעלה בידו להרים נטל זה. אם לא יצליח להרים את הנטל, תושת עליו מלוא חבות הפיצוי. במקרה דנן, הנזק הנפשי כולו בא לידי ביטוי, עקב טיבו ואופיו, רק לאחר האירועים כולם, ולא הייתה קיימת (באשמת המשיבים) אפילו אפשרות היפותטית להפריד בין חלקי הנזק.

http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/PADI-N-2-085-L.htm